מחיה (כותבים גם מאחיא או מאחיה) היא משקה אלכוהולי מזוקק שיהודי מרוקו ייצרו במשך דורות. מזקקים אותה מפירות, בעיקר תאנים או תמרים, ומתבלים באניס. בישראל קוראים לה לפעמים פשוט ״ערק מרוקאי״.
מה פירוש השם
השם בא מהערבית: ״מא אל‑חיאה״, מי החיים. אותו רעיון עומד מאחורי השם של משקאות מזוקקים בשפות אחרות, כמו ״או דה וי״ בצרפתית.
ממה עושים מחיה
הבסיס הוא פרי: תאנים, תמרים, ולפעמים ענבים. את הפרי מתסיסים, מזקקים, ומוסיפים אניס, שנותן למשקה את הטעם המוכר. על התווית המקורית של המשפחה שלנו, מאסאווירה, מצוין 40 מעלות.
מה ההבדל בין מחיה לערק
שניהם משקאות אניס, ולכן מבלבלים ביניהם. ההבדל הוא בנקודת ההתחלה: במחיה הפרי הוא הבסיס, והאניס מצטרף אליו. בערק האניס הוא העיקר.
מי ייצר אותה
המחיה מזוהה עם הקהילה היהודית במרוקו, שהיא זו שייצרה אותה באופן מסורתי. בכל עיר היו מזקקים שעבדו עבור הקהילה, והמשקה ליווה שמחות, הילולות ושולחנות של חג.
המאחיא של משפחת כהן מאסאווירה, 1925
ב‑1925 פתח שלום כהן בית מלאכה לזיקוק ברחוב המלאח 34 באסאווירה. התווית, שנשמרה עד היום, כתובה בשתי שפות:
Mahia · Atelier public de distillation d'Essaouira (Maroc) · Chalom Cohen, 34 Mellah
ומתחת, באותיות עבריות: ״מאחיא מקטרא מכיירא כשר דצאוירא״.
ב‑1971 אישר הפאשה של אסאווירה בכתב שבית המלאכה פועל באותה כתובת מאז 1925, ושהוא עונה על הצרכים של הקהילה היהודית בעיר ובאזור.
בין הבקבוקים שנשארו מהשנים במרוקו יש גם מאחיא תאנים, ״Figues · Mahia Grande Tradition״.
ומה היום
בדצמבר 2005 הגיעה המשפחה לישראל, והמזקקה איתה. היום הדור הרביעי מזקק כאן.
מה שנמכר הכי הרבה הם קוקטיילי ערק מוכנים לשתייה, מפרי אמיתי: פסיפלורה, אננס, לימון, תות ומנגו. לצדם, למי שמחפש את הטעם של פעם: ערק תאנים וערק תמרים, 30% אלכוהול, ששותים נקיים, בכוס קטנה, אחרי הארוחה.
לקוקטיילים לערק תאנים לערק תמרים הסיפור המלא של המשפחה
שאלות קצרות
איך כותבים: מחיה, מאחיא או מאחיה?
כל הצורות נמצאות בשימוש. על התווית של המשפחה מ‑1925 כתוב ״מאחיא״.
כמה אחוזי אלכוהול יש במחיה?
על התווית המקורית מאסאווירה מצוין 40 מעלות.
האם המחיה הייתה כשרה?
על התווית מ‑1925 כתוב ״כשר״. המוצרים של ערק מברוקה היום כשרים בהשגחת בד״ץ בית יוסף.
